תקציר חייה של מריה מונטסורי והרעיון שלה לחינוך
שיטת מונטסורי שונה מהחינוך המסורתי. הוא מבוסס על התבוננות.
למריה מונטסורי הייתה נקודת מבט שונה על חינוך. היא הייתה מדענית, קודם היא הייתה מתבוננת על הילד ואז היה לה את הרעיון איך לחנך. בשונה מגישות אחרות כאשר יש קודם רעיון ואז מעבירים אותו לילד.
הרעיון שלה הוא חינוך לשלום, מתוך הנחה שילדים הם באופן טבעי:
- שלווים
- מעוניינים ללמוד
- מכבדים
הילדים צריכים להבין ולהיטמע בתרבות שלהם בכדיי להיות שלווים.
מריה מונטסורי גילתה שההסתגלות היא המטרה של הילדות.
החינוך המונטסורי עוזר לילדים להיות בזמן ובמקום .
ההיסטוריה של מריה מונטסורי
מריה מונטסורי נולדה ב- 31 באוגוסט 1970 בצ'ייארוואלה( Chiaravalle) שבאיטליה. זו הייתה תקופה מיוחדת באירופה, זמן ההבנה.
אמה רינילדה הייתה מורה לילדים צעירים בגילאי 0-6, וזה היה די יוצא דופן באותה תקופה. האב עבד במפעל לטבק שהיה שם גם מעון יום (שם ככל הנראה עבדה רינילדה), דבר יוצא דופן נוסף לתקופות ההן. משפחתה של מריה תמכה ברצונה לחינוך, רק האבא לא היה כל כך נלהב.
כשהמשפחה עברה לרומא מריה תחילה רצתה ללמוד הנדסה ואז החליטה ללכת ללמוד רפואה. היה לה קושי בכך שהיא הייתה האישה היחידה שהשתתפה בלימודים אלו. הגברים הקשו עליה והיא לא הורשתה להשתתף בכמה שיעורים עם גברים כמו שיעורי דיסקציה, ולכן היא ניתחה גופות בלילות.
היא סיימה את לימודיה בגיל 26 בהיותה אחד הרופאים האיטלקים הראשונים.
מלבד המקצוע הרפואי שלה, היא גם הייתה מעורבת ברפורמה חברתית: תנועת זכויות נשים וזכויות ילדים והיא דיברה בכמה ועידות (אחת בלונדון על עבודת ילדים).
מריה היא גם הייתה יפה אבל היא לא אהבה כשעיתון קרא לה "האיטלקיה היפה".
בשלב מוקדם זה של הקריירה הרפואית שלה היא החלה להתעניין באנשים לקויי נפש וחולים (עניין זה חזר בסוף חייה שוב). היא הבחינה במיוחד בילדים שהוכנסו למכונים לאנשים לקויי נפש (חלק מהילדים היו רק ילדים איטיים). היא הבחינה שהילדים האלה ממש משועממים מכיוון שלא היו להם שום קשר לידיים שלהם, ולכן החליטה לעזור להם.
סנטי דה סאנקטיס Santi de Sanctis)) הייתה המנטורית של מריה מונטסורי במרפאת מחלות הנפש ברומא היכן שפגשה רופא נוסף, ג'וזפה מונטסנו ((Giuseppe Montesano. יחד הם גילו נוירופסיכיאטריה של ילדים, והם התאהבו.
בזמנים ההם אם היית נשוי לא יכולת להיות קרייריסט ולכן מונטסורי החליטה לא להתחתן עם מונטסנו גם כשהיא נכנסה להריון וילדה תינוק ב -31 במרץ 1898, מריו מונטסורי.
כתוצאה מכך היא לא יכלה לשמור עליו. הוא לא ידע מי אמו. כשגילה שמריה היא אמו (הוא היה נער) הוא נשאר לצדה עד שמתה.
למריו היו 4 ילדים והוא עבד הרבה על חומר יסודי לילדים.
מריה מונטסורי למדה רבות את ספריהם של שני רופאים צרפתים: איטארד וסגוין. היא גם תרגמה אותם לאיטלקית מכיוון שכתבו הרבה על ילדים.
היא הפכה לעוזרת דוקטור בקליניקה הפסיכיאטרית ברומא, שם עבדה עם ילדים לקויי נפש.
בשנת 1898 היא הלכה לקונגרס למורים בטורינו והיא הצהירה בהכרזה מפורסמת בנאום: "הבעיה של אותם ילדים הייתה חינוכית, לא רפואית". הרשויות התרשמו.
היא יצרה עם אנשים נוספים את מכון האוטופריני ברומא, בית ספר שהכין מורים מיוחדים שנאלצו לטפל בילדים עם לקויות. בשלב מסוים היא החליטה לעודד את הילדים האלה לעשות את מבחני המדינה. התוצאות הראו כי חלק מהילדים שנקראו לקויים הצליחו טוב יותר בבחינה מאשר הילדים ה"רגילים ".
בשנת 1901 החליטה ללמוד שוב פילוסופיה, פסיכולוגיה ניסיונית, אנתרופולוגיה ופדגוגיה.
בשנת 1904 היא הפכה לפרופסור לאנתרופולוגיה והיא ביקשה לעבוד עם ילדים, אך היא לא קיבלה את ההזדמנות עד 1906 כאשר ברומא חידשו כמה דירות בסן לורנצו.
עד גיל 6 לא היו בתי ספר לילדים ולכן הם פשוט ננטשו לעצמם ברחובות מגיל 3 פחות או יותר כשהפסיקו להניק אותם.
מריה מונטסורי קיבלה חדר במתחם דירות לנעלי סוסים ברחוב דה מרצי 58, שם החלה לעבוד עם הילדים האלה מהרחוב. היא עשתה כמה טעויות, למשל ניסתה לתת להם ממתקים אבל הם לא התעניינו מכיוון שהדברים שהם עושים היו חשובים להם יותר מאשר לאכול.
באמצעות התבוננות מדעית היא הבינה שמוחם של ילדים בגיל זה עובד אחרת מאשר מוחם של מבוגרים. היא גילתה את מוח הילד (La Mente Del Bambino) שהיא מחשבה סופגת (la Mente Assorbente): הילדים לומדים בלי ללמוד אלא בהיותם בעשיה. הם צריכים להשתמש בידיים שלהם וכך לומדים. זהו חינוך רב-סנסורי שהיה מיוחד מאוד באותם ימים. היא גילתה את התקופות הרגישות, רגעי הריכוז והעניין בהיבטים שונים של הסביבה.
האינטראקציה בין מבוגרים וילדים בחזון הזה הייתה שונה מאוד מהרעיון המסורתי. הדבר הבסיסי הוא להכין את הסביבה כך שלא צריך לומר לילדים מה לעשות, הם יעשו את זה בעצמם, הם יתחילו לעבוד בקצב שלהם, זה יקרה אוטומטית.
בשנת 1913 החלה להעביר קורסים בינלאומיים. הראשון היה ברומא, אנשים הגיעו מכל העולם. שתי נזירות אוסטרליות מכרו את ביתן כדי לפגוש אותה. אחר כך נסעה לארצות הברית שם זכתה לתמיכת הנשיא ותומאס אדיסון.
בשנת 1915 הייתה בסן פרנסיסקו תערוכה גדולה בה היה להם חדר בית ספר שקוף מזכוכית. אותו סוג של חדר נעשה בפורטלנד, אורגון לפני מספר שנים. פטרישיה וונלר היתה שם.
זה היה מתחם ענקי בכיכר עם 3 אזורים שונים:
- גילאי 0-3 , הילדים עבדו תוך התעלמות מכולם.
- גילאי 3-6 הילדים היו יותר מודעים לאנשים
- ילדי בית הספר היסודי (6-12) הרגישו שהם על הבמה
כולם עבדו בעקבות הסביבה המוכנה.
מונטסורי נסעה הרבה לספרד במיוחד כשמריו היה נשוי וקיבל בית בברצלונה שהיה טוב מכיוון שהיה לה לאן ללכת כשהיא נאלצה לברוח מאיטליה לאחר שסירבה לעבוד עם מוסוליני להפוך את כל בתי הספר האיטלקיים למונטסורי לפאשיסטים.
כשפרצה מלחמת האזרחים בספרד היא ברחה להולנד (בינתיים מריו התגרש והאישה הטרייה הייתה הולנדית). כאן עם מריו הקימו את האגודה מונטסורי אינטרנשיונל (AMI). היא התחילה להקים את האגודה באיטליה תחילה בשנת 1923 אבל היא עזבה את זה בגלל מוסוליני.
בתקופה זו היא נוסעת הרבה והיא קיבלה את תמיכתם של פרויד, גנדי, אלכסנדר בל.
באחת מנסיעותיה להודו (שאמורה הייתה להיות 6 חודשים), פרצה מלחמת העולם השנייה והיא נאלצה להישאר שם 6 שנים.
כאשר למריו ומריה מונטסורי דרכון איטלקי, הם היו אויבים להודו, אז מריו נעצר אך ביום הולדתה של מריה הוא שוחרר.
היא טיילה בתת היבשת ההודית (פקיסטן בפועל) והיא העבירה קורסים שם ובסרי לנקה. עם תום המלחמה היא סוף סוף חזרה לאירופה. היא לימדה בלונדון, גרה בהולנד ורצתה לנסוע לאפריקה, אך היא נפטרה לפני שעשתה זאת בביתה בנורדוויק (Noordwijk) הולנד ב- 6 במאי 1952.