ללכת באור גם כשחושך מסביב – על תפקידנו כמורי דרך

העולם שסובב אותנו אינו תמיד פשוט, ובחיים יש רגעים שבהם הכאב גובר על השגרה. כאנשים שמחנכים ילדים, שמובילים את הדור הבא – אנחנו לא רק מעבירים ידע או מציעים סביבה בטוחה ללמידה, אלא גם מהווים עוגן של תקווה, שמחה, והתחדשות.

המציאות הישראלית, ובמיוחד עבורנו כיהודים, היא מציאות מורכבת מאוד. מלחמות, טרור, חרדות וטראומות — אלו לא מושגים תיאורטיים אלא חלק מהחיים עצמם. דווקא בתקופות כאלה אנחנו רואים את העוצמה הייחודית של העם שלנו: איך בתוך ימי הזיכרון, הכאב, והאובדן — אנחנו בוחרים לזכור, להרגיש, אבל גם להתרומם, לשיר, לרקוד, ולומר עם ישראל חי.

אנחנו בוחרים לחיות.

מה שמיוחד כל כך ביהדות – כמו בגישת מונטסורי – הוא שהחיים עצמם הם לא רק מטרה, אלא דרך. דרך של התבוננות פנימית, של תיקון ושל חיבור בין האדם לעצמו, לזולת ולעולם. מריה מונטסורי האמינה שבכל ילד יש ניצוץ של חיים, של שלמות, של פוטנציאל אינסופי.

במונטסורי אנחנו מדברים על הסביבה המוכנה, על כבוד האדם מגיל אפס, על ההקשבה לקול הפנימי של הילד. גם במסורת היהודית – הבית, המשפחה, והשיח הפנימי, הם הלב של כל תיקון אמיתי. בשני המקרים – עלינו כמבוגרים מוטלת המשימה: להיות נוכחים, מלאי אהבה, ולהנהיג באור. לשמש דוגמה. לחיות את החיים שאנחנו רוצים שהילדים ילמדו לאהוב.

ככל שנעמיק בעצב, כך קשה יותר לטפס חזרה. לכן חשוב כל כך שנדע, ונלמד גם את ילדינו, לעצור לרגע – להכיר בכאב, אבל לבחור להתרומם. להודות על מה שיש, לנשום עמוק, לצאת מהבית, להיות עם אחרים. לשים לב לפרטים הקטנים: לאור הבוקר, לצחוק של ילד, לשיר שמתנגן. אלו הבחירות שמהן נרקם אושר אמיתי.

לא קל להיות שליח של אור בעולם שיש בו גם חושך. אבל שם נמצאת המשמעות שלנו כמחנכים – לא לוותר. לא לעצמנו, ולא לעולם. ליצור מרחב של אהבה, של חיוך, של אמונה. גם כשהמציאות לא מושלמת – נבחר להאמין בה, כדי שהיא תשתנה.

“לא תמיד יש לי תשובות, אבל תמיד יש לי אוזן קשבת.״

יאנוש קורצ’אק (Janusz Korczak)

יאנוש קורצ׳אק היה רופא, סופר, ומחנך יהודי־פולני פורץ דרך, שנולד בשנת 1878 ונרצח יחד עם ילדי בית היתומים שלו במחנה טרבלינקה בשנת 1942. קורצ’אק נודע בזכות גישתו המהפכנית לילדים – הוא האמין שילדים הם בני אדם שלמים, בעלי רגשות, זכויות ודעות, ושיש להתייחס אליהם בכבוד ובאהבה.

במשך עשרות שנים ניהל בית יתומים בוורשה, שם יישם רעיונות חינוכיים מתקדמים שקדמו לעידן זכויות הילד. הוא עודד שיח פתוח, חופש ביטוי, אחריות אישית ושיתוף בקבלת החלטות – והוא נחשב היום לאחד מאבות ההגות הפדגוגית ההומניסטית.

כולנו אור

כולנו יחד במצב

כולנו עצובים בפנים

אבל גם חזקים

גם שורדים

גם יוצרים חיים

תרימו ראש

תנשמו עמוק

תחשבו קדימה

תגידו תודה

תנו אהבה

תחזיקו באמונה

תהיו כאן

תהיו עכשיו

תהיו אתם

למי שאיבד, למי שמתאבל – הלב איתכם.

זכרם של יקירינו מלווה אותנו בכל צעד.

ומתוך הכאב והחוסר, אנחנו בוחרים להמשיך –

לחיות, לאהוב, להודות, ללמד, ולהעניק השראה.

בשבילם. בשבילנו. בשביל החיים.

באהבה❤️

אביגיל